מהי מדוזה?

מדוזות הן בעלי חיים חסרי חוליות ימיים שנהוג לכנותם גם בעלי חיים ג'לטינים.
המדוזות הנפוצות בחופינו ברובן שייכות למחלקת מדוזות סוכך (Scyphozoa) השייכת למערכת הצורבים (Cnidaria), הכוללת בין היתר גם אלמוגים ושושנות ים. כמו כן יש בחופינו גם מסרקניות רבות, ששייכות למערכה משלהן (Ctenophora).
גופן של מדוזות הסוכך נמצא בין שתי שכבות מעטפת ומורכב בממוצע מ- 95% מים ו- 4-5% חלבון, ומעט מלחים ומינרלים. רוב המדוזות ניזונות מזואופלנקטון, מדגיגים ומדגים קטנים. הטרף נקלע בין זרועות הציד, נצרב למוות ועובר למערכת העיכול. למדוזה אין ריאות או זימים ועל כן "נושמת" באמצעות דיפוזיה- מעבר של חמצן מהסביבה דרך השכבה החיצונית של הגוף.
"מדוזות" הינו שם כללי הניתן בדרך כלל למספר מחלקות ביולוגיות שונות של בעלי חיים.
כאשר אנחנו מדברים על "מדוזות" באתר שלנו, נרצה להבדיל בין מדוזות סוכך (scyphomedusea), להידרומדוזות (hydromedusae) שהן קטנות למדי ולרב לא צורבות וקובומדוזות (cubomedusae) – מדוזות קופסא שצריבתן מסוכנת ושאינן נמצאות אצלנו בינתיים למזלנו. מלבד המדוזות ישנם בעלי חיים ג'לטיניים נוספים נפוצים באזורנו שפחות דומים בצורתם למדוזות, כולל קבוצת הסיפונופורות (siphonophores) , המסרקניות (ctenophores) , והסלפות (salps).

כיום ידועים (בקירוב) כ-190 מינים של מדוזות סוכך (Scyphomedusae), כ- 20 מינים של קובומדוזה Cubomedusa)), כ-840 מינים של הידרו-מדוזה (Hydromedusae), כ-200 מינים של סיפונופורות (Siphonophores) וכ- 150 מינים של מסרקניות (Ctenophores).

בין השאר, קיימים מינים של מדוזות החיות במים מתוקים, ומדוזות של מים מתוקים נמצאו לאחרונה באזור רמת הגולן. הן אמנם קטנטנות ובדרך כלל אינן צורבות, אך עשויות לשנות את מארג המזון הקיים בגוף המים במידה שיתרבו ויהוו חלק יותר חשוב בבית הגידול המדובר.

מערכת הצריבה:

מכיפת המדוזה יוצאות זרועות הציד הנושאות עליהן תאים הצורבים (Nematocysts). התאים הצורבים נראים כבועה בה מגולגלת מעין מחט סלילנית ארוכה המשתחררת (נורית) בעת הציד ומחדירה ארס לגוף הקורבן. המחט כנראה אינה משתחררת במכוון, אלא בעת נגיעה של התא הצורב בגוף זר. קיימים סוגים שונים של תאים צורבים הנבדלים בעצמתם, בגודלם ובצורתם.

תמונה של תא צורב ירוי (הימני ביותר) ותאים צורבים שעדיין מלאים ולא נורו. (צילום: נעה נקאר, דרור אנג'ל ותמר לוטן)
סוג נוסף של תאים צורבים, כאשר העליון ביותר ירוי. (צילום: נעה נקאר, דרור אנג'ל ותמר לוטן)

מחזור החיים:

למדוזות הסוכך מחזור חיים המורכב משלבים צמודי קרקע ושלבים השוחים בגוף המים. יש להן לרב שתי צורות רבייה: מינית בשלב הבוגר ואל-מינית בשלב הצעיר. בתהליך הרבייה המינית מדוזות בוגרות מבצעות תהליך הפרייה המתרחש בגוף הנקבה, בין זרע זכרי לביצים הנקביות. בתום ההפריה המדוזות משחררות פלנולות (פגיות) אל גוף המים. הפלנולות שוחות בגוף המים לפרק זמן מסוים עד שהן מוצאות מצע מתאים להתיישבות. לאחר הצמדות הפלנולות למצע הן עוברות מטמורפוזה לפוליפים צמודי קרקע, שלהם זרועות צייד. כתגובה לשינויים בסביבתם הפוליפים עוברים "סטרובילציה" (strobilation) – חלוקת הפוליפים למעין צלחות קטנטנות שבבוא העת משתחררות לגוף המים ומכונות "אפירות" (ephyrae). האפירות הן מדוזות קטנטנות המשתחררות לגוף המים ומתפתחות וגדלות למדוזות הבוגרות המוכרות לנו. אלו מסוגלות לשחרר תאי רבייה ולסגור כך את מחזור החיים באמצעות הפלנולות. במהלך השלב הישיב, לפוליפים מספר מנגנונים להתרבות באופן שאינו מיני. יכולת רבייה זו מאפשרת להם ליצור מושבות של מיליוני פוליפים בזמן קצר יחסית והצלחה של השלבים הצעירים של המדוזה יכולה לגרום לפריחה מאסיבית של מדוזות בוגרות, גם בפרקי זמן קצרים. הסיבות הגורמות לרבייה להתחיל דווקא בזמן מסוים עדיין אינן ברורות לחלוטין ברוב מיני המדוזות, אך ככל הנראה הן כוללות שילוב בין מספר משתנים סביבתיים כגון טמפרטורה, מליחות, זמינות מזון ואור.

אקולוגיה:

למדוזות השפעה ניכרת על כלל מארג המזון והמגוון הביולוגי בסביבה הימית. השפעתן הישירה מתבטאת בעיקר בצריכת מזון אינטנסיבית כאשר עובר נחיל מדוזות באזור מסוים בים ובהשפעה עקיפה על הסביבה הימית כולה ולכן במידה מסוימת גם על האדם.
למדוזות מספר קטן יחסית של טורפים, בניהם צבי ים ומספר מינים של דגים. על כן שילוב של עובדה זו יחד עם יכולת רבייה אדירה ושרידות גבוהה לתנאים סביבתיים משתנים, מאפשרת את הצלחתן במרחב הימי. השפעתן על הסביבה הימית עדיין דורשת מחקר נרחב, אך נראה כי הינה רבה ואף אולי מעידה על שינוי אקולוגי כללי המתרחש באזורים רבים ברחבי העולם.

שינויים באוכלוסיית המדוזות:

בשנים האחרונות בישראל ובמספר מקומות נוספים בעולם, ישנה תחושה שחל שינוי באוכלוסיות המדוזות. אמנם בישראל ברור למדי כי הופעת החוטית הנודדת בשנות השבעים היוותה אירוע מכונן מבחינה זו אך לצערנו, אין מספיק מידע משנים עברו לגבי שכיחות המדוזות בים ולכן קשה לחוקרים להוכיח האם אכן קיימת עלייה בכמויות המדוזות. למרות זאת, קיימת תופעה שרבים הצליחו לשים לב אליה בארץ: עד לפני כמה שנים בודדות יכולנו להצביע על שתי עונות עיקריות של נוכחות מדוזות בים- אחת בקיץ ושנייה בחורף. כיום, אנו מבחינים כי אין וודאות בעניין זה ולעיתים אף רואים נוכחות של מדוזות בים כמעט כל השנה או לחילופין, תקופות ארוכות בקיץ ללא נחילי מדוזות כפי שהיה ניתן לחזות בעבר.
נוסף על כך, בחופה הים תיכוני של ישראל, ממשיכים להופיע מינים חדשים של מדוזות ובעלי חיים רבים נוספים במשך השנים, בעיקר עקב מעבר קיים דרך תעלת סואץ דרכה עוברים בעלי חיים לעבר הים התיכון, תופעה המכונה "הגירה לספסית".

סיבות אפשריות לעליה בכמות המדוזות:

שינויים רבים המתרחשים בסביבה החופית הקשורים לפעילות האדם עשויים להוביל להעדפה של מדוזות ובעלי חיים ג'לטיניים בסביבה הימית על פני דגים ובעלי חיים נוספים. סביר להניח כי שילוב של מספר גורמים יחד עשוי להביא לעלייה בשכיחותם ותפוצתם של מדוזות ובעלי חיים ג'לטינים שונים. ההשערות הנפוצות ביותר בקרב חוקרים לסיבה שכמות המדוזות עולה בים הן:

  • שינוי אקלימי- עשוי להשפיע במידה ניכרת על תהליך הרבייה של המדוזות. אאוטרופיקציה- העשרת הים בחומרי הזנה והגברת זמינות המזון מגדילים את סיכויי הצלחתן של מדוזות בים.

  • פלישת מינים- הגעת מינים חדשים מאזורים אחרים והשתלטותם על המינים המקומיים.

  • דיג יתר- מארג המזון משתנה ובנוסף פוחתים בעלי החיים הניזונים ממדוזות או מתחרים אתן (למשל צבי ים ודגים).

  • חקלאות ימית ומבנים ימיים- מאפשרים מקומות נוספים להתיישבות השלבים הצעירים של המדוזות וכן מוסיפים חומרי הזנה למים.

Pin It on Pinterest

Share This